קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
יאללה, בואו נדבר על דונאטס. אז ככה, הכל התחיל כשהייתי בטיול בארצות הברית עם החבר'ה. היינו בניו יורק, עיר שלא ישנה, ואנחנו בקושי ישנו גם.
"אמא, אמא! תעשי וופל בלגי!" הקריאה הזאת מהדהדת בדירה שלנו כל שבת בבוקר, כמו פזמון חוזר של שיר ילדים מעצבן. אני, שרון, אמא לשלושה ילדים
יש משהו מנחם במיוחד בפירה תפוחי אדמה, וזה לא רק בגלל המרקם הרך והחמאה הנמסה בה. זה מזכיר לי את שבתות החורף בירושלים, כשהרוח הקרה
תכלס, לא האמנתי שאני אהיה פה. אני, בחור בן 28 שהמטבח הכי מפחיד אותו, עומד מול סיר רותח ומנסה להכין ניוקי ברוטב שמנת. הכל התחיל
הייתי בן 19, טירון טרי בצבא, כשהגעתי הביתה בפעם הראשונה אחרי חודש. אמא שלי, שתמיד ידעה מה הלב שלי צריך, הכינה קובניות. הריח המתוק של
ערב שישי אחד, כשהייתי סטודנטית צעירה בירושלים, החלטתי להזמין את החברים שלי לארוחת ערב. רציתי להרשים, אבל הייתי תפרנית בטירוף ולא היה לי מושג מה
אני זוכר את הפעם הראשונה שהריח של מפרום מילא את הבית. זה היה ערב שבת חורפי, כזה שהרוח קרה ואפילו לדרוך על הרצפה נשמע כאילו
טוב, אז מה אני אגיד לכם? זה התחיל כמו כל יום רגיל בשבת בצהריים. אני וחברה שלי רצינו להכין משהו קליל לארוחת צהריים, אז החלטנו
הסבתא שלי תמיד אמרה שהרבה דברים טובים באים במארז קטן, והממולאים שלה הם ההוכחה החיה לזה. אני זוכרת איך הייתי מגיעה אליה כילדה, והריח של