קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
יאללה, בואו נדבר על חצ'פורי. אני זוכר את הפעם הראשונה שהכנתי את זה, היה סיוט. הייתי בטוח שזה יהיה קלי קלות, אבל בסוף כמעט שרפתי
יש משהו מנחם במיוחד בפירה תפוחי אדמה, וזה לא רק בגלל המרקם הרך והחמאה הנמסה בה. זה מזכיר לי את שבתות החורף בירושלים, כשהרוח הקרה
הכל התחיל כשסבתא שלי החליטה שהגיע הזמן שאלמד להכין קובנה. אתם יודעים, הלחם הליטאי המתוק הזה שנראה כמו צמה ענקית. נו, אז באתי אליה הביתה,
זה היה ערב חורפי במיוחד, מהסוג שגורם לך להתכרבל מתחת לשמיכה ולא לזוז. אבל הילדים שלי התעקשו שהבטחתי להם ארוחת ערב מיוחדת. נזכרתי במתכון שלמדתי
תשמעו, יש לי וידוי קטן להתוודות בפניכם – אני מכור למאפינס. כן כן, אתם קוראים נכון. זה התחיל מזה שהייתי ילד קטן וסקרן, תמיד מסתובב
ביום חמישי אחד, כשחזרתי הביתה מהאוניברסיטה אחרי יום ארוך ומעייף, הרגשתי שהתאים לי משהו חם ומנחם. מזג האוויר היה קריר, והגשם שהיה על הסף נתן
חייב להודות, בהתחלה לא הייתי בטוח בכלל לגבי הארטישוק הירושלמי הזה. זה נשמע לי כמו איזה ירק מוזר שסבתא שלי הייתה מכינה פעם בשנה בחגים.
יאללה, בואו נדבר על מג'דרה. אני יודע, אני יודע, זה נשמע כמו עוד מנה משעממת של אורז ועדשים, אבל תנו לי רגע לספר לכם איך
יאללה, בואו נדבר על דונאטס. אז ככה, הכל התחיל כשהייתי בטיול בארצות הברית עם החבר'ה. היינו בניו יורק, עיר שלא ישנה, ואנחנו בקושי ישנו גם.