קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
תשמעו, יש לי וידוי קטן להתוודות בפניכם – אני מכור למאפינס. כן כן, אתם קוראים נכון. זה התחיל מזה שהייתי ילד קטן וסקרן, תמיד מסתובב
טוב, אז מה אני אגיד לכם? זה התחיל כמו כל יום רגיל בשבת בצהריים. אני וחברה שלי רצינו להכין משהו קליל לארוחת צהריים, אז החלטנו
סלסה ביתית תמיד מזכירה לי את ארוחות יום שישי, כשבמטבח מתבשלת ארוחת הערב, ובינתיים, כל המשפחה מתאספת סביב שולחן קטן ליד המטבח. זה הרגע שבו
יום אחד, כשהייתי בן 12, סבתא שלי החליטה שהגיע הזמן ללמד אותי להכין את הקציצות המפורסמות שלה. זה היה יום גשום, והיא הגיעה אלינו הביתה
הריח של בטטות אפויות תמיד מעיר בי זיכרונות מהחורף הראשון שלי בתל אביב. הייתי סטודנטית צעירה, רחוקה מהבית בצפון, ומתגעגעת נורא לאוכל של אמא. יום
הייתי בן 7 כשפעם ראשונה הביאו לנו "בַּדֵם אֶזְמֶסִי" היישר מאדריאנופול, הידועה היום כ-Edirne שבטורקיה. דוד שלי חזר משם אחרי נסיעה קצרה לכבוד חגיגה משפחתית,
החיים שלי השתנו בתחילת הקורונה. זה קרה ביום שהחלטתי להקים גינת ירק במרפסת הקטנה שלי בתל אביב. בין עציצי התבלינים והעגבניות השרי, שתלתי גם אפונה
אתם מכירים את הרגע הזה, כשמנה מסוימת מזכירה לכם חוויה של פעם, כמו דייט ראשון? זה בדיוק מה שקרה לי עם הספרינג רולס – אותם
זוכרים את הימים ההם, כשהיינו חבר'ה צעירים בצבא? תמיד רעבים, תמיד מחפשים איך להשביע את הבטן בלי לפשוט רגל. אז הנה, יום אחד, אני ושני