קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
רגע אחד בצהריים של יולי לוהט בתל אביב, כשהשמש הכתה בראש והזיעה טפטפה, נכנסתי לבר קטן ברחוב דיזנגוף. הברמן, בחור צעיר עם קעקועים וחיוך רחב,
ריח מתוק של בצק טרי ממלא את הרחוב הצר בלב הרובע הלטיני של פריז. אני עוצרת ליד דוכן קרפים קטן, מוקסמת מהתנועות המהירות והמיומנות של
החיים שלי השתנו בתחילת הקורונה. זה קרה ביום שהחלטתי להקים גינת ירק במרפסת הקטנה שלי בתל אביב. בין עציצי התבלינים והעגבניות השרי, שתלתי גם אפונה
אז ככה, אוזני המן זה לא רק עוגיות, זה פשוט הזיכרון הכי מתוק שיש לי מהילדות. כל שנה, לקראת פורים, סבתא שלי הייתה מזמינה את
כשהייתי ילד, היה לנו גן קטן מאחורי הבית. עץ רימון בפינה, שיחי בזיליקום מפוזרים, ובקיץ, התפוצצות אדומה של תותים. כל בוקר לפני החום הגדול, היינו
אז ככה, בואו נדבר על טירמיסו. זה התחיל כשהייתי בטיול באיטליה עם החברה שלי, רותם. היינו בונציה, יושבים בבית קפה קטן וחמוד ליד התעלה. אני,
זוכרים את הימים הראשונים של הקורונה? כשכולם התחילו לאפות חלות ולהכין לחם מחמצת? טוב, אני החלטתי ללכת על משהו אחר לגמרי – קציצות ירק. למה?
יש משהו בתפוח המסוכר הזה שמחזיר אותנו לאחור, אל הירידים הישנים עם הקרוסלות המסתובבות, דוכנים של צמר גפן מתוק וצחוקם של ילדים שנשמע מכל עבר.
היה ערב קיץ תל-אביבי חם, כזה שבו אפילו המזגן נלחם להחזיק מעמד. אסתי, שכנה שלי מהקומה למטה, קפצה לביקור פתע עם צעקה למדרגות: "יאללה, נו,