קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
אף פעם לא תיארתי לעצמי שסוד גדול יכול להיות טמון בפחית אחת פשוטה של תירס. אבל יום אחד, אחרי יום עמוס בעבודה, התגלגלתי למטבח בשעה
הייתי בן 8 כשסבתא שלי לימדה אותי להכין שניצל. זה היה יום שישי אחד, כשההורים שלי נסעו לחתונה של חבר מהעבודה. סבתא הגיעה לשמור עלינו,
יאללה, בואו נדבר על שקשוקה. אז ככה, הייתי בטיול בנגב עם החבר'ה מהצבא, וכמו שזה תמיד קורה, השתגענו על האוכל. אחרי יום שלם של הליכה
החיים שלי השתנו בגלל בריוש. נשמע מוגזם? תנו לי לספר לכם.
הכל התחיל כשהייתי סטודנט בפריז. הייתי בטוח שאני יודע הכל על אוכל צרפתי, אבל
הייתי בן 19, טירון טרי בצבא, כשהגעתי הביתה בפעם הראשונה אחרי חודש. אמא שלי, שתמיד ידעה מה הלב שלי צריך, הכינה קובניות. הריח המתוק של
רעש הרחוב הדמשקאי חודר לדירה הקטנה שלנו, אבל אמא שלי לא שומעת כלום. היא שקועה לגמרי בהכנת העוואמה, כדורי הבצק המתוקים שהיו התשובה הקבועה שלה
אני לא יודע אם אתם מכירים את הדבר הזה שנקרא תורמוס, אבל בשבילי זה הטעם של הילדות. כל קיץ, כשהיינו נוסעים לבקר את סבא וסבתא
ערב שישי אחד, כשהייתי סטודנטית צעירה בירושלים, החלטתי להזמין את החברים שלי לארוחת ערב. רציתי להרשים, אבל הייתי תפרנית בטירוף ולא היה לי מושג מה
הייתי בן 7 כשפעם ראשונה הביאו לנו "בַּדֵם אֶזְמֶסִי" היישר מאדריאנופול, הידועה היום כ-Edirne שבטורקיה. דוד שלי חזר משם אחרי נסיעה קצרה לכבוד חגיגה משפחתית,