קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
ניו יורק, העיר שלא נחה לרגע, מלאה בסודות – אבל הבייגל? זה לא סוד, אלא אגדה שנולדה מתוך הרחובות הצפופים של שכונות מהגרים יהודיות. יש
חייב להודות, בהתחלה לא הייתי בטוח בכלל לגבי הארטישוק הירושלמי הזה. זה נשמע לי כמו איזה ירק מוזר שסבתא שלי הייתה מכינה פעם בשנה בחגים.
הריח של חלת השבת תמיד מזכיר לי את סבתא שלי. היא הייתה אלופה בלהכין חלות, ותמיד הייתה מזמינה אותי לעזור לה ביום שישי. הייתי מגיע
הריח של מי הוורדים והסוכר המבעבע על הכיריים מילא את המטבח, והחזיר אותי ישר לילדות. סבתא תמיד הכינה מלבי בחג השבועות, ואני הייתי יושבת על
היה זה מוצ"ש, האורחים התפזרו, והבית חזר לשקט הנעים שלו. ידענו שזה הזמן להכין את הקינוח הקטן שתמיד עושה את ההבדל – מיני עוגות גבינה
הראשונה שהכנתי אוסובוקו הייתה לדייט עם בחורה שפגשתי בטינדר. היא הייתה שפית והתעקשה שנבשל ביחד במקום לצאת למסעדה. אמרתי לה שאני יודע רק להכין שקשוקה,
ערב קיצי בתל אביב, וליהי ישבה עם סבתא על המרפסת הקטנה בדירתה הצנועה של סבתא בנווה צדק. תמיד בערבים כאלה, כשהרוח הקלה הביאה איתה ניחוחות
רגע אחד בצהריים של יולי לוהט בתל אביב, כשהשמש הכתה בראש והזיעה טפטפה, נכנסתי לבר קטן ברחוב דיזנגוף. הברמן, בחור צעיר עם קעקועים וחיוך רחב,
זה ערב שבת רגיל לכאורה בבית משפחת נוביצקי. אימא רחל עמדה במטבח, מכינה את ארוחת השבת המסורתית. אבל הפעם, משהו היה שונה.
"אמא, אני רוצה