קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
במרכז תל אביב, בסמטה קטנה שמול חנות ספרים ישנה, היה בית קפה קטן ומקסים שאפשר להריח ממרחק של קילומטר. המקום היה מפורסם בזכות הפנקייקים ללא
הריח המשכר של סאוורברטן מילא את המטבח, מעורר בי זיכרונות מתוקים מביקורי האחרון בגרמניה. הייתי סטודנט צעיר לתואר שני, משוטט ברחובות מינכן בחופשת הסמסטר, כשנתקלתי
הריח של הקובה חמוסטה תמיד מחזיר אותי לילדות. סבתא שלי, שעלתה מעיראק בשנות החמישים, הייתה מכינה את המנה הזאת בכל חג. זוכר איך הייתי יושב
יאללה, בואו נדבר על מוקפץ ירקות. אז ככה, לפני שבוע הייתי אצל סבתא שלי, אתם יודעים, הסבתא הזאת שתמיד אומרת שאני רזה מדי ומנסה להאכיל
חשבתי שמרק עדשים זה משהו שסבתא שלי תמיד מכינה, אבל אז הגעתי לדירה של חבר בתל אביב והתברר שהוא מלך המרקים. זה היה בדיוק באמצע
כשאשתי בהיריון מתקדם עם התאומים, הייתי צריך ללמוד להכין ארוחות מהירות. יום אחד, אחרי משמרת לילה מתישה בבית החולים, הגעתי הביתה והיא התחננה לנקניקיות. השעה
התחלתי את הסיפור הזה בפגישה מקרית עם הטעם המופלא של כדורי השוקולד הישראליים, כשמצאתי את עצמי ביום קיץ לוהט במרכז תל אביב, מחפש אחר מפלט
אני לא יודע מה איתכם, אבל כשאני חושב על ארוחת בוקר, לרוב התמונה שעולה בראש היא של משהו קליל: אולי חביתה, יוגורט עם גרנולה או
טוב, אז בואו נדבר על כתף בקר. זה התחיל כשסבתא שלי החליטה שהיא רוצה לעשות משהו מיוחד לארוחת שישי. היא תמיד הייתה אלופה בעוף בתנור,