קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
לפני כמה שנים טסתי לארגנטינה עם החברה הכי טובה שלי, נועה. היינו בטיול תרמילאים כזה, מטורף לגמרי. יום אחד הגענו לאיזו חווה קטנה באמצע שום
זוכרים את הימים הראשונים של הקורונה? כשכולם התחילו לאפות חלות ולהכין לחם מחמצת? טוב, אני החלטתי ללכת על משהו אחר לגמרי – קציצות ירק. למה?
כשאני חושב על המסייר – המנה הטריפוליטאית המסורתית של ירקות כבושים שמכניסים לכל ארוחה בדיוק את הקיק הנכון, אני נזכר בסיפור ישן שסבתא של חבר
תירס זה החיים, נכון? אבל לא תמיד זה היה ככה. פעם חשבתי שתירס זה משעמם, עד שהגעתי לטיול השנתי בכיתה י'. היינו באמצע מסלול בגליל,
השיחה הראשונה על קיצ'רי התחילה כשהייתי בצבא, בדיוק כשחזרתי מסיור לילה מתיש. רמי, החובש הבגדדי של הפלוגה, ראה אותי גורר את עצמי למיטה בלי לאכול
הרומן שלי עם רוטב קיסר התחיל בטעות. הייתי סטודנט צעיר ורעב, והזמנתי סלט קיסר בקפיטריה של האוניברסיטה. טוב, לפחות זה מה שחשבתי שהזמנתי. מה שקיבלתי
הדבלה – הממתק הטריפוליטאי הזה, שכל טבילה שלו בסירופ דבש מזכירה את ההיסטוריה של המטבחים הצפון-אפריקאים, תמיד מחזיר אותי לזכרונות ילדות מבית סבתא. כל חג
אני לא יודע אם אתם מכירים את הדבר הזה שנקרא תורמוס, אבל בשבילי זה הטעם של הילדות. כל קיץ, כשהיינו נוסעים לבקר את סבא וסבתא
ימי הולדת תמיד היו עניין רציני אצלנו במשפחה. אמא שלי, שהיא מלכת העוגות, תמיד הקפידה להכין עוגה מיוחדת לכל אחד מאיתנו. אבל השנה, כשהגיע יום