קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
אז ככה, אוזני המן זה לא רק עוגיות, זה פשוט הזיכרון הכי מתוק שיש לי מהילדות. כל שנה, לקראת פורים, סבתא שלי הייתה מזמינה את
תשמעו, יש לי וידוי קטן להתוודות בפניכם – אני מכור למאפינס. כן כן, אתם קוראים נכון. זה התחיל מזה שהייתי ילד קטן וסקרן, תמיד מסתובב
הריח של הבסבוסה של סבתא תמיד היה מעיר אותי בבוקר שבת. הייתי מתגנב למטבח, עוד בפיג'מה, ומוצא אותה רוכנת מעל התבנית, מטפטפת סירופ מתוק על
איזה מן ילד הייתי, תמיד רציתי רק בייגלה. אמא שלי הייתה מבשלת את הארוחות הכי טעימות בעולם, אבל אני? רק בייגלה. זה היה הסנק המועדף
הכל התחיל כשהבוס שלי הודיע שהוא עוזב את החברה. החלטנו לארגן לו מסיבת פרידה, ואני התנדבתי להכין קינוח. רציתי להרשים, אבל לא היה לי זמן
טוב, אז מה אני אגיד לכם? זה התחיל כמו כל יום רגיל בשבת בצהריים. אני וחברה שלי רצינו להכין משהו קליל לארוחת צהריים, אז החלטנו
השיחה הראשונה על קיצ'רי התחילה כשהייתי בצבא, בדיוק כשחזרתי מסיור לילה מתיש. רמי, החובש הבגדדי של הפלוגה, ראה אותי גורר את עצמי למיטה בלי לאכול
הייתם צריכים לראות את הפרצוף של אמא שלי כשהודעתי לה שאני עוזב את העבודה בהייטק ופותח מסעדה איטלקית. היא כמעט התעלפה במקום. אבל מה לעשות,
אם יש משהו שמזכיר לי בית, זה עוגת וניל בחושה כזו שממלאת את כל הבית בריח חמים של חמאה ווניל מתוק. זה מסוג הריחות שאתם