קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
הכל התחיל כשסבתא שלי החליטה שהגיע הזמן שאלמד להכין קובנה. אתם יודעים, הלחם הליטאי המתוק הזה שנראה כמו צמה ענקית. נו, אז באתי אליה הביתה,
אני חייב להודות – הייתי מהספקנים הגדולים כשחבר שלי טל התעקש להזמין אותי למסעדה יפנית חדשה בתל אביב. המלפפונים האסייתיים האלה נשמעו לי כמו עוד
הייתה זו שעת אחר צהריים סתווית טיפוסית, כשאורנה נכנסה הביתה, רגליה עדיין ספוגות במים מהמטר שהפתיע אותה ברחוב. היא הורידה את הנעליים בכניסה, פרמה את
תכלס, רוזלך זה לא סתם עוגיות. זה מסע בזמן לילדות שלי, לסבתא רוזה ולריח המתוק שהיה ממלא את הבית שלה בכל יום שישי.
הייתי
היה זה ערב קיץ לוהט, והחלטתי להזמין את החברים לארוחת שישי ספונטנית. רציתי להכין משהו קליל, אז שניצלים היו הבחירה המושלמת. התקשרתי לסבתא לשאול על
אז ככה, אוזני המן זה לא רק עוגיות, זה פשוט הזיכרון הכי מתוק שיש לי מהילדות. כל שנה, לקראת פורים, סבתא שלי הייתה מזמינה את
הייתי בת 12 כשסבתא שלי לימדה אותי להכין מרק מינסטרונה. זה היה באמצע החורף, בדירה הקטנה שלה בחיפה. הרוח יללה בחוץ, וסבתא החליטה שזה הזמן
הייתם צריכים לראות את הפרצוף של אמא שלי כשהודעתי לה שאני עוזב את העבודה בהייטק ופותח מסעדה איטלקית. היא כמעט התעלפה במקום. אבל מה לעשות,
זה סיפור על מנה שנולדה, אולי בטעות, אבל סחפה איתה המון טעמים, תרבויות וזיכרונות. האמת? אין לי שום מושג אם הטיגון הזה הוא באמת חלק