קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
זוכרים את הימים ההם, כשהיינו ילדים, והחלום הכי גדול שלנו היה לדחוף אצבע לתוך קערת הבצק לפני שהעוגיות נכנסות לתנור? ותמיד היה שם מבוגר אחד
השעון מראה 6:30 בבוקר, והשמש מתחילה לפרוץ את קו הים מול חופי תל אביב. ברגעים כאלה, בדיוק כמו אז כשגרנו מול הים, תמיד ידענו –
הייתי בת 12 כשסבתא שלי לימדה אותי להכין מרק מינסטרונה. זה היה באמצע החורף, בדירה הקטנה שלה בחיפה. הרוח יללה בחוץ, וסבתא החליטה שזה הזמן
תמיד חשבתי שעוגיות זה מתוק, אבל החיים לימדו אותי שיש גם אופציה מלוחה. הכל התחיל כשהגעתי לדירה החדשה בתל אביב, עייף ורעב אחרי יום מפרך
הסלמון הזה, פשוט ואלגנטי בו זמנית, שקיבל אצלי בבית מקום של כבוד על שולחן שישי, מין דרך קלה להרשים בלי להתאמץ יותר מדי. הפעם הראשונה
אתמול בלילה, בשעה לא הגיונית, מצאתי את עצמי עומד במטבח עם קערה ענקית של בצק אפור ומבעבע. למה? כי החלטתי שאני חייב להכין אינג'רה. כן,
סלסה ביתית תמיד מזכירה לי את ארוחות יום שישי, כשבמטבח מתבשלת ארוחת הערב, ובינתיים, כל המשפחה מתאספת סביב שולחן קטן ליד המטבח. זה הרגע שבו
ריח מתקתק של עלי גפן מתבשלים ממלא את הבית. אני עוצמת את עיניי ומיד חוזרת לילדותי, למטבח הקטן של סבתא רחל בשכונת התקווה.
סבתא רחל,
זה ערב שבת רגיל לכאורה בבית משפחת נוביצקי. אימא רחל עמדה במטבח, מכינה את ארוחת השבת המסורתית. אבל הפעם, משהו היה שונה.
"אמא, אני רוצה