קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
"כשהייתי סטודנטית באתונה, הסלט היווני היה הדבר הראשון שלמדתי להכין. לא מהספרים או מהאינטרנט – אלא מקירה, בעלת הטברנה הקטנה מתחת לדירה שלי.
בכל
רגע אחד בצהריים של יולי לוהט בתל אביב, כשהשמש הכתה בראש והזיעה טפטפה, נכנסתי לבר קטן ברחוב דיזנגוף. הברמן, בחור צעיר עם קעקועים וחיוך רחב,
אני חייב להודות – הייתי מהספקנים הגדולים כשחבר שלי טל התעקש להזמין אותי למסעדה יפנית חדשה בתל אביב. המלפפונים האסייתיים האלה נשמעו לי כמו עוד
יאללה, בואו נדבר על חרוסת. אני זוכר את הפעם הראשונה שהכנתי אותה לבד, ממש לפני הסדר. הייתי סטודנט בירושלים, רחוק מהבית, והחלטתי להפתיע את החברים
לא תאמינו איך הכרתי את סלט הקולסלאו המושלם. זה היה ביום שישי אחד, כשהייתי בדרך לארוחת שישי אצל החברים. נסעתי באוטובוס והייתי אמור להביא סלט.
אני לא יודע מה איתכם, אבל כשאני חושב על ארוחת בוקר, לרוב התמונה שעולה בראש היא של משהו קליל: אולי חביתה, יוגורט עם גרנולה או
הסבתא שלי תמיד אמרה שהרבה דברים טובים באים במארז קטן, והממולאים שלה הם ההוכחה החיה לזה. אני זוכרת איך הייתי מגיעה אליה כילדה, והריח של
הייתי במטבח, מול השיש, בדיוק כמו שסבתא הייתה כשהכינה לנו את הקציצות האגדיות שלה. תמיד עם הריח הזה של רוטב העגבניות העשיר, והאפונה הירוקה שמתחבאת
יש משהו מנחם במיוחד בפירה תפוחי אדמה, וזה לא רק בגלל המרקם הרך והחמאה הנמסה בה. זה מזכיר לי את שבתות החורף בירושלים, כשהרוח הקרה