קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
רגע אחד בצהריים של יולי לוהט בתל אביב, כשהשמש הכתה בראש והזיעה טפטפה, נכנסתי לבר קטן ברחוב דיזנגוף. הברמן, בחור צעיר עם קעקועים וחיוך רחב,
זוכרים את פופאי? הימאי המצויר עם הזרועות המנופחות שהיה דופק קופסת תרד ומרביץ לבלוטו? טוב, אז אני לא ממש הבנתי את העניין הזה עם התרד
הפעם ההיא במושב הקטן בגליל, ערב חורפי קר, וביצים שהתחילו כמרכיבים פשוטים והפכו למרכז הערב.
הכל התחיל כשהחבורה שלנו שישבה סביב האח, שלושה חברים טובים
זה היה קיץ של ניחוחות מתוקים, חום כבד באוויר והקולות המוכרים של חוף הים התל-אביבי. דווקא אז, בין החול הדביק של אחרי הים לבין ארוחת
באחד מאותם ימי הקיץ החמים במיוחד בתל אביב, כשאפילו המזגן בקושי מצליח להתמודד עם החום. נפגשתי עם דנה, חברתי הטובה ביותר מאז התיכון, והחלטנו לעשות
בערב חורפי אחד, כשהרוח שרקה בחוץ והגשם טפטף על החלונות, החלטתי שהגיע הזמן להכין משהו חמים ומנחם. נזכרתי במתכון של גזר גמדי שסבתא שלי תמיד
הריח של לחם טרי תמיד מחזיר אותי לילדות. סבתא שלי הייתה אופה לחם כל שישי, והבית היה מתמלא בניחוח המשכר הזה. הייתי מגיע אליה אחרי
הייתי בת 12 כשסבתא שלי לימדה אותי להכין מרק מינסטרונה. זה היה באמצע החורף, בדירה הקטנה שלה בחיפה. הרוח יללה בחוץ, וסבתא החליטה שזה הזמן
רגע, תעצמו עיניים. דמיינו את ערב ראש השנה: כל המשפחה יושבת סביב השולחן הארוך, המפה הלבנה נפרשת, והעיניים מצפות לארוחה העיקרית. האוויר מלא בריחות מתוקים