קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
הסיפור הזה מתחיל, כמו כל סיפור טוב על אוכל, עם ריח. אתם מכירים את זה – הרגע שאתם נכנסים הביתה אחרי יום ארוך, וריח העגבניות,
הייתי בת 22, סטודנטית צעירה בפריז, ואת הקרואסון הראשון שלי הכנתי בדירת הסטודנטים הקטנטנה שלי ברובע ה-18. זה היה אחרי לילה ארוך של לימודים לבחינה
מכירים את הרגע הזה שאתם נתקלים במתכון ואומרים לעצמכם "וואלה, זה נשמע מסובך מדי בשבילי"? ובכן, זה בדיוק מה שקרה לי עם עוגת ספוג "ויקטוריה".
הגעתי לבית של סבתא רחל בליל שישי, עייף אחרי שבוע ארוך. הריח של בשר מספר 5 מילא את הבית, וידעתי שמחכה לי ארוחה מטורפת. סבתא
תכלס, לא האמנתי שאני אהיה פה. אני, בחור בן 28 שהמטבח הכי מפחיד אותו, עומד מול סיר רותח ומנסה להכין ניוקי ברוטב שמנת. הכל התחיל
הסיפור על פנקייקס אמריקאיים תמיד מזכיר לי שבתות בבוקר בבית של סבתא אסתר בתל אביב, כשהיינו מתכנסים כולנו – בני דודים, דודות והורים, ומחכים לריח
השעון מראה 6:30 בבוקר, והשמש מתחילה לפרוץ את קו הים מול חופי תל אביב. ברגעים כאלה, בדיוק כמו אז כשגרנו מול הים, תמיד ידענו –
חייב להודות, בהתחלה לא הייתי בטוח בכלל לגבי הארטישוק הירושלמי הזה. זה נשמע לי כמו איזה ירק מוזר שסבתא שלי הייתה מכינה פעם בשנה בחגים.
היה זה ערב קיץ לוהט, והחלטתי להזמין את החברים לארוחת שישי ספונטנית. רציתי להכין משהו קליל, אז שניצלים היו הבחירה המושלמת. התקשרתי לסבתא לשאול על