קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
ערב שישי אחד, כשהייתי סטודנטית צעירה בירושלים, החלטתי להזמין את החברים שלי לארוחת ערב. רציתי להרשים, אבל הייתי תפרנית בטירוף ולא היה לי מושג מה
לפני כמה שנים טסתי לארגנטינה עם החברה הכי טובה שלי, נועה. היינו בטיול תרמילאים כזה, מטורף לגמרי. יום אחד הגענו לאיזו חווה קטנה באמצע שום
חייב להודות, בהתחלה לא הייתי בטוח בכלל לגבי הארטישוק הירושלמי הזה. זה נשמע לי כמו איזה ירק מוזר שסבתא שלי הייתה מכינה פעם בשנה בחגים.
תמיד חשבתי שעוגיות זה מתוק, אבל החיים לימדו אותי שיש גם אופציה מלוחה. הכל התחיל כשהגעתי לדירה החדשה בתל אביב, עייף ורעב אחרי יום מפרך
השיחה הראשונה על קיצ'רי התחילה כשהייתי בצבא, בדיוק כשחזרתי מסיור לילה מתיש. רמי, החובש הבגדדי של הפלוגה, ראה אותי גורר את עצמי למיטה בלי לאכול
יום אחד חזרתי לביקור מהיר בצפון, הפסקה באמצע החיים של תל אביב התוססת לטובת זיכרונות ילדות מהעיר שבה גדלתי. התאספנו אצל סבתא מרים עם אחי
אז ככה, אוזני המן זה לא רק עוגיות, זה פשוט הזיכרון הכי מתוק שיש לי מהילדות. כל שנה, לקראת פורים, סבתא שלי הייתה מזמינה את
נשימה עמוקה. ריח מתוק של שמרים ודבש ממלא את המטבח. אני עוצמת את עיניי לרגע, וכאילו בקסם אני חוזרת 30 שנה אחורה, לבית סבתא רבקה
זוכרים את פופאי? הימאי המצויר עם הזרועות המנופחות שהיה דופק קופסת תרד ומרביץ לבלוטו? טוב, אז אני לא ממש הבנתי את העניין הזה עם התרד