קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
זוכרים את הקיץ של 1998? אני לא יודע למה, אבל כשאני חושב על גלידת וניל ביתית, אני מיד חוזר לאותו יום חם במיוחד בשכונה שלנו
תמיד חשבתי שפריטטה זה מתכון של סבתות איטלקיות, עד שפגשתי את דן, שותף שלי לדירה בתל אביב. יום אחד חזרתי מהעבודה מותש, והריח שקידם את
הייתי בן 7 כשפעם ראשונה הביאו לנו "בַּדֵם אֶזְמֶסִי" היישר מאדריאנופול, הידועה היום כ-Edirne שבטורקיה. דוד שלי חזר משם אחרי נסיעה קצרה לכבוד חגיגה משפחתית,
טוב, אז בואו נדבר על אורז סושי. זה התחיל כשהייתי סטודנט בירושלים, בדירת חברים קטנטנה ברחביה. היינו חבורה של חמישה, כולנו רעבים ומרוששים, והחלטנו שהגיע
נשימה עמוקה. ריח מתוק של שמרים ודבש ממלא את המטבח. אני עוצמת את עיניי לרגע, וכאילו בקסם אני חוזרת 30 שנה אחורה, לבית סבתא רבקה
באחד מאותם סופי שבוע שביליתי בטוסקנה. התארחנו בבית קטן כפרי, מוקפים כרמים ושדות חמניות. הדבר הראשון שבלט לי היה הגן, עמוס בעצי עגבניות, אורגנו ובזיליקום
הייתי בת שמונה כשביקרתי לראשונה בהונגריה. נחתנו בשדה התעופה של בודפשט ביום סגרירי של סתיו, ונסענו ישר לביתה של סבתא אווה. היא חיכתה לנו בדלת,
לא הייתי מוכן לזה. באמת שלא.
זה התחיל כמו כל יום שישי רגיל – הלכתי לשוק לקנות את המצרכים לארוחת שבת. אבל הפעם, במקום ללכת
מלוחייה היא אחת מהמנות שיכולה לחבר אתכם לרגעים קטנים במטבח המשפחתי, לא משנה מאיפה הגעתם. התבשיל הירוק והעמוק הזה מגיע עם סיפור שעובר מדור לדור,