קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
תשמעו, אני חייב לספר לכם על הלזניה הזאת. זה התחיל כשהחברה שלי הזמינה את המשפחה שלה לארוחת שישי. היא רצתה להרשים, אז החלטנו על לזניה.
רעש הרחוב הדמשקאי חודר לדירה הקטנה שלנו, אבל אמא שלי לא שומעת כלום. היא שקועה לגמרי בהכנת העוואמה, כדורי הבצק המתוקים שהיו התשובה הקבועה שלה
זה סיפור על מנה שנולדה, אולי בטעות, אבל סחפה איתה המון טעמים, תרבויות וזיכרונות. האמת? אין לי שום מושג אם הטיגון הזה הוא באמת חלק
הייתי בן 8 כשסבתא שלי לימדה אותי להכין שניצל. זה היה יום שישי אחד, כשההורים שלי נסעו לחתונה של חבר מהעבודה. סבתא הגיעה לשמור עלינו,
בתחילת הסתיו, כשעלים צהובים מתחילים לנשור והקרירות מבקיעה את החום של הקיץ, תמר שמה לב שהיא מרגישה פחות נינוחה ופחות מתלהבת. זה היה האות שהגיע
תפוחי אדמה מוקרמים. אין מנה שמחממת את הלב יותר בערב חורף קר. אבל מי היה מאמין שבזכותם אמצא את אהבת חיי?
הכל התחיל בערב גשום
ערב שבת בבית משפחה תימנית אי שם בפתח תקווה, קצת אחרי קום המדינה. הקטנים משחקים בפינת הסלון, והסבתא מנפנפת מעל הסיר הגדול של מרק תימני
הריח העשיר של תבלינים ממלא את האוויר כשאני נכנסת לביתה של פאטמה בכפר הדרוזי פקיעין. היא עומדת במטבח הקטן, ידיה המיומנות רוקדות מעל סיר גדול.
הייתם צריכים לראות את הפרצוף של אמא שלי כשהודעתי לה שאני עוזב את העבודה בהייטק ופותח מסעדה איטלקית. היא כמעט התעלפה במקום. אבל מה לעשות,