קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
רגע אחד בצהריים של יולי לוהט בתל אביב, כשהשמש הכתה בראש והזיעה טפטפה, נכנסתי לבר קטן ברחוב דיזנגוף. הברמן, בחור צעיר עם קעקועים וחיוך רחב,
הריח של מי הוורדים והסוכר המבעבע על הכיריים מילא את המטבח, והחזיר אותי ישר לילדות. סבתא תמיד הכינה מלבי בחג השבועות, ואני הייתי יושבת על
בכל פעם שאני מכינה חריימה, אני לא יכולה שלא להיזכר בסיפור שסבא שלי היה מספר, על איך סבתא עלתה לארץ ממרוקו עם שק קטן ובתוכו
יום שישי בצהריים, החום בחוץ בלתי נסבל, ואני תקוע בתור הארוך בפיצוציה השכונתית. רק רציתי לקנות סיגריות ולחזור הביתה למזגן. פתאום אני שומע מאחורי, יאללה
דמיינו שאתם עומדים על החוף, רגע לפני השקיעה, השמש עדיין משאירה קו כתום מעל הים, והאוויר מלא בריחות של מלח ים ונענע רעננה. כל החבר'ה
טוב, אז מוקפץ. זה נשמע פשוט, נכון? חמש דקות והכל מוכן. אבל תאמינו לי, לקח לי שנים להבין את הקסם האמיתי של המוקפץ.
הכל התחיל
חמאה מבעבעת על מחבת לוהטת במטבח הקטן של סבתא ורוניקה. עמדתי שם, ילדה קטנה בת שש, מביטה בעיניים פעורות כיצד ידיה המיומנות של סבתא רוקדות
רגע, תעצמו עיניים. דמיינו את ערב ראש השנה: כל המשפחה יושבת סביב השולחן הארוך, המפה הלבנה נפרשת, והעיניים מצפות לארוחה העיקרית. האוויר מלא בריחות מתוקים
הכל התחיל כשסבתא שלי החליטה שהגיע הזמן שאלמד להכין קובנה. אתם יודעים, הלחם הליטאי המתוק הזה שנראה כמו צמה ענקית. נו, אז באתי אליה הביתה,