קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
כשהייתי בטיול בדרום סין, פגשתי את לי, בעל דוכן קטן בשוק המקומי. הוא מכר קומקומי תה וריבות ביתיות. בין השיחה על ישראל והמזרח התיכון, העיניים
תפוחי אדמה מוקרמים. אין מנה שמחממת את הלב יותר בערב חורף קר. אבל מי היה מאמין שבזכותם אמצא את אהבת חיי?
הכל התחיל בערב גשום
באחד מאותם סופי שבוע שביליתי בטוסקנה. התארחנו בבית קטן כפרי, מוקפים כרמים ושדות חמניות. הדבר הראשון שבלט לי היה הגן, עמוס בעצי עגבניות, אורגנו ובזיליקום
לא הייתי מוכן לזה. באמת שלא.
זה התחיל כמו כל יום שישי רגיל – הלכתי לשוק לקנות את המצרכים לארוחת שבת. אבל הפעם, במקום ללכת
דמיינו שאתם עומדים על החוף, רגע לפני השקיעה, השמש עדיין משאירה קו כתום מעל הים, והאוויר מלא בריחות של מלח ים ונענע רעננה. כל החבר'ה
כשעברתי לגור בדירת הסטודנטים הראשונה שלי, החלטתי להזמין את החברים לארוחת ערב. רציתי להרשים, אבל בתקציב של סטודנט ועם מטבח בגודל של ארון. טבולה נשמע
הייתי בטוח שאני יודע הכל על אוסובוקו. כאילו, מי לא מכיר את המנה האיטלקית המפורסמת הזאת? אבל אז הגעתי לסדנת בישול של חיים כהן, והבנתי
יש משהו בתפוח המסוכר הזה שמחזיר אותנו לאחור, אל הירידים הישנים עם הקרוסלות המסתובבות, דוכנים של צמר גפן מתוק וצחוקם של ילדים שנשמע מכל עבר.
ניו יורק, העיר שלא נחה לרגע, מלאה בסודות – אבל הבייגל? זה לא סוד, אלא אגדה שנולדה מתוך הרחובות הצפופים של שכונות מהגרים יהודיות. יש