קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
הסיפור שלי עם הספייסי מיונז התחיל ביום שישי אחד כשהכול פשוט השתגע. הייתה זו הפעם הראשונה שהחלטתי לארח את כל החבר'ה בערב המבורגרים וצ'יפס. הם
בכל פעם שאני מכינה חריימה, אני לא יכולה שלא להיזכר בסיפור שסבא שלי היה מספר, על איך סבתא עלתה לארץ ממרוקו עם שק קטן ובתוכו
מכירים את הרגע הזה שאתם נתקלים במתכון ואומרים לעצמכם "וואלה, זה נשמע מסובך מדי בשבילי"? ובכן, זה בדיוק מה שקרה לי עם עוגת ספוג "ויקטוריה".
השעון מראה 6:30 בבוקר, והשמש מתחילה לפרוץ את קו הים מול חופי תל אביב. ברגעים כאלה, בדיוק כמו אז כשגרנו מול הים, תמיד ידענו –
ריח מתקתק של עלי גפן מתבשלים ממלא את הבית. אני עוצמת את עיניי ומיד חוזרת לילדותי, למטבח הקטן של סבתא רחל בשכונת התקווה.
סבתא רחל,
הריח של חלת השבת תמיד מזכיר לי את סבתא שלי. היא הייתה אלופה בלהכין חלות, ותמיד הייתה מזמינה אותי לעזור לה ביום שישי. הייתי מגיע
איזה מן ילד הייתי, תמיד רציתי רק בייגלה. אמא שלי הייתה מבשלת את הארוחות הכי טעימות בעולם, אבל אני? רק בייגלה. זה היה הסנק המועדף
אז מה, אתם מכירים את הבמיה? הירק הירוק הזה שנראה כמו אצבעות קטנות ומחודדות? אני חייבת להודות, פעם הייתי בטוחה שזה סתם עוד ירק משעמם
חשבתי שמרק עדשים זה משהו שסבתא שלי תמיד מכינה, אבל אז הגעתי לדירה של חבר בתל אביב והתברר שהוא מלך המרקים. זה היה בדיוק באמצע