קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
הייתי בן 8 כשסבתא שלי לימדה אותי להכין שניצל. זה היה יום שישי אחד, כשההורים שלי נסעו לחתונה של חבר מהעבודה. סבתא הגיעה לשמור עלינו,
כשהייתי בטיול בדרום סין, פגשתי את לי, בעל דוכן קטן בשוק המקומי. הוא מכר קומקומי תה וריבות ביתיות. בין השיחה על ישראל והמזרח התיכון, העיניים
ימי הולדת תמיד היו עניין רציני אצלנו במשפחה. אמא שלי, שהיא מלכת העוגות, תמיד הקפידה להכין עוגה מיוחדת לכל אחד מאיתנו. אבל השנה, כשהגיע יום
רגע אחד בצהריים של יולי לוהט בתל אביב, כשהשמש הכתה בראש והזיעה טפטפה, נכנסתי לבר קטן ברחוב דיזנגוף. הברמן, בחור צעיר עם קעקועים וחיוך רחב,
רעש הרחוב הדמשקאי חודר לדירה הקטנה שלנו, אבל אמא שלי לא שומעת כלום. היא שקועה לגמרי בהכנת העוואמה, כדורי הבצק המתוקים שהיו התשובה הקבועה שלה
יאללה, בואו נדבר על דונאטס. אז ככה, הכל התחיל כשהייתי בטיול בארצות הברית עם החבר'ה. היינו בניו יורק, עיר שלא ישנה, ואנחנו בקושי ישנו גם.
הבוקר התחיל כרגיל: הילדים מקפצים סביב השולחן, עיני כולם עדיין חצי עצומות, ובאוויר ריח קל של קפה. ואז, כמו קסם, הניחוחות המתוקים של פנקייק עבה
זוכרים את הימים הראשונים של הקורונה? כשכולם התחילו לאפות חלות ולהכין לחם מחמצת? טוב, אני החלטתי ללכת על משהו אחר לגמרי – קציצות ירק. למה?
נזכרתי בסבתא שלי בכל פעם שאני מכין ספינג'. היא הייתה מומחית בהכנת הסופגניות המרוקאיות האלה, ותמיד הייתה מפתיעה אותנו בחנוכה עם מגש ענקי.
פעם