קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
הסיפור שלי עם הספייסי מיונז התחיל ביום שישי אחד כשהכול פשוט השתגע. הייתה זו הפעם הראשונה שהחלטתי לארח את כל החבר'ה בערב המבורגרים וצ'יפס. הם
הריח של בטטות אפויות תמיד מעיר בי זיכרונות מהחורף הראשון שלי בתל אביב. הייתי סטודנטית צעירה, רחוקה מהבית בצפון, ומתגעגעת נורא לאוכל של אמא. יום
ערב קיצי בתל אביב, וליהי ישבה עם סבתא על המרפסת הקטנה בדירתה הצנועה של סבתא בנווה צדק. תמיד בערבים כאלה, כשהרוח הקלה הביאה איתה ניחוחות
תזכירו לי איך הגעתי לעבוד במאפייה הכי טובה בפריז? אה, נכון. הכל התחיל כשהייתי בטיול אחרי צבא והחלטתי להישאר עוד קצת באירופה. חשבתי לעצמי –
איזה מן ילד הייתי, תמיד רציתי רק בייגלה. אמא שלי הייתה מבשלת את הארוחות הכי טעימות בעולם, אבל אני? רק בייגלה. זה היה הסנק המועדף
אז ככה, בואו נדבר על טירמיסו. זה התחיל כשהייתי בטיול באיטליה עם החברה שלי, רותם. היינו בונציה, יושבים בבית קפה קטן וחמוד ליד התעלה. אני,
סבתא שלי תמיד אמרה שבלינצ'ס זה לא סתם אוכל, זה אהבה עטופה בבצק דק. ואני? הייתי בטוח שזה סתם מתכון מיושן שאף אחד כבר לא
הייתי בת 12 כשסבתא שלי לימדה אותי להכין מרק מינסטרונה. זה היה באמצע החורף, בדירה הקטנה שלה בחיפה. הרוח יללה בחוץ, וסבתא החליטה שזה הזמן
תראו, דג מושט מרוקאי תמיד מזכיר לי את הימים שבהם הכל התחיל במטבח של סבתא מרים. היא עמדה שם במטבח הקטן שלה ביפו, עם הסירים