קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
הלילה ההוא בריו דה ז'נרו היה חם במיוחד. ישבתי במסעדה קטנה בקופקבנה, מזיע ומותש אחרי יום ארוך של טיולים. הברמן המקומי, פדרו, הבחין במבט המיואש
זה היה יום שישי אחד מאמצע הקיץ, והחום של אחרי הצהריים היה פשוט בלתי נסבל. החלטתי לחפש קצת מפלט בבית של סבתא, שם בקרת האקלים
זה היה יום חמסין אימתני, ואני עמדתי במטבח מול ערימת חזה עוף שהייתי צריך להכין לערב גיבוש של הצוות החדש בעבודה. התלבטתי בין להזמין משלוח
נשימה עמוקה. ריח מתוק של שמרים ודבש ממלא את המטבח. אני עוצמת את עיניי לרגע, וכאילו בקסם אני חוזרת 30 שנה אחורה, לבית סבתא רבקה
הסבתא שלי תמיד אמרה שהרבה דברים טובים באים במארז קטן, והממולאים שלה הם ההוכחה החיה לזה. אני זוכרת איך הייתי מגיעה אליה כילדה, והריח של
המנה של טופו מוקפץ היא כמו הפתעה בכל ביס. מזכירה לי את הפעם הראשונה שהבנתי שטופו הוא לא רק "תחליף" אלא עולם בפני עצמו. הייתי
זה התחיל כשהחבר שלי אורי הזמין אותי לארוחת ערב בדירה החדשה שלו בפלורנטין. דירת רווקים קלאסית, מקרר ריק למעט בירה ורטבים, אבל משום מה הוא
הייתי סטודנט טרי בירושלים, רחוק מהבית ומהמטבח של אמא. יום אחד, אחרי מבחן קשה במיוחד, חזרתי לדירת הסטודנטים המוזנחת שלי, רעב ומותש. פתחתי את המקרר
הראשונה שהכנתי אוסובוקו הייתה לדייט עם בחורה שפגשתי בטינדר. היא הייתה שפית והתעקשה שנבשל ביחד במקום לצאת למסעדה. אמרתי לה שאני יודע רק להכין שקשוקה,