קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
הייתי בן 14 כשאבא שלי החליט שהגיע הזמן שאתחיל לעבוד בחופש הגדול. תפס לי ג'וב במתחם הלונה פארק בתל אביב, למכור תירס חם לילדים ולהורים
הסיפור הזה מתחיל, כמו כל סיפור טוב על אוכל, עם ריח. אתם מכירים את זה – הרגע שאתם נכנסים הביתה אחרי יום ארוך, וריח העגבניות,
אם אתם אוהבים טעמים חזקים ומתובלים, בטח תתחברו לסיפור שלי על הקימצ'י. לפני כמה שנים, כשנסענו לאסיה, נחתנו בדרום קוריאה ומצאנו את עצמנו באמצע טקס
יאללה, בואו נדבר על חרוסת. אני זוכר את הפעם הראשונה שהכנתי אותה לבד, ממש לפני הסדר. הייתי סטודנט בירושלים, רחוק מהבית, והחלטתי להפתיע את החברים
רגע אחד בצהריים של יולי לוהט בתל אביב, כשהשמש הכתה בראש והזיעה טפטפה, נכנסתי לבר קטן ברחוב דיזנגוף. הברמן, בחור צעיר עם קעקועים וחיוך רחב,
הייתי בן 19, טירון טרי בצבא, כשהגעתי הביתה בפעם הראשונה אחרי חודש. אמא שלי, שתמיד ידעה מה הלב שלי צריך, הכינה קובניות. הריח המתוק של
סבתא שלי תמיד אמרה שבלינצ'ס זה לא סתם אוכל, זה אהבה עטופה בבצק דק. ואני? הייתי בטוח שזה סתם מתכון מיושן שאף אחד כבר לא
אתם זוכרים את הטיול הראשון שלכם לאירופה? אני זוכרת איך בחורף, ישבתי עם משפחה מקומית באיזה בית קפה קטן בשוויץ, והגשימו לי חלום קטן —
רביולי? אה, זה מזכיר לי את הפעם ההיא שהחלטתי להפתיע את החברה שלי בארוחה רומנטית. אני, שבקושי יודע להרתיח מים, החלטתי שאני הולך על כל