קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
תארו לכם שולחן יום שישי בבית של סבתא איילה, בשכונה המעורבת של תל אביב. הדלתות פתוחות, השכנים נכנסים ויוצאים כמו במשפחה אחת גדולה. על השולחן,
הייתי בן 7 כשפעם ראשונה הביאו לנו "בַּדֵם אֶזְמֶסִי" היישר מאדריאנופול, הידועה היום כ-Edirne שבטורקיה. דוד שלי חזר משם אחרי נסיעה קצרה לכבוד חגיגה משפחתית,
בכל פעם שאני מכינה חריימה, אני לא יכולה שלא להיזכר בסיפור שסבא שלי היה מספר, על איך סבתא עלתה לארץ ממרוקו עם שק קטן ובתוכו
עוגת תותים היא סוג של געגוע לאביב בשבילי. הכל התחיל לפני שנתיים, כשהייתי בטיול בצפון עם החברים. עצרנו במושב בגליל לקטיף תותים, ואני, שתמיד חשבתי
זה היה קיץ של ניחוחות מתוקים, חום כבד באוויר והקולות המוכרים של חוף הים התל-אביבי. דווקא אז, בין החול הדביק של אחרי הים לבין ארוחת
זה היה יום חמסין אימתני, ואני עמדתי במטבח מול ערימת חזה עוף שהייתי צריך להכין לערב גיבוש של הצוות החדש בעבודה. התלבטתי בין להזמין משלוח
תמיד חשבתי שפריטטה זה מתכון של סבתות איטלקיות, עד שפגשתי את דן, שותף שלי לדירה בתל אביב. יום אחד חזרתי מהעבודה מותש, והריח שקידם את
יום שישי בצהריים, החום בחוץ בלתי נסבל, ואני תקוע בתור הארוך בפיצוציה השכונתית. רק רציתי לקנות סיגריות ולחזור הביתה למזגן. פתאום אני שומע מאחורי, יאללה
זה סיפור על מנה שנולדה, אולי בטעות, אבל סחפה איתה המון טעמים, תרבויות וזיכרונות. האמת? אין לי שום מושג אם הטיגון הזה הוא באמת חלק