קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
יום שישי בצהריים, החום בחוץ בלתי נסבל, ואני תקוע בתור הארוך בפיצוציה השכונתית. רק רציתי לקנות סיגריות ולחזור הביתה למזגן. פתאום אני שומע מאחורי, יאללה
הריח של בטטות אפויות תמיד מעיר בי זיכרונות מהחורף הראשון שלי בתל אביב. הייתי סטודנטית צעירה, רחוקה מהבית בצפון, ומתגעגעת נורא לאוכל של אמא. יום
יש משהו מנחם במיוחד בפירה תפוחי אדמה, וזה לא רק בגלל המרקם הרך והחמאה הנמסה בה. זה מזכיר לי את שבתות החורף בירושלים, כשהרוח הקרה
תמיד חשבתי שעוגיות זה מתוק, אבל החיים לימדו אותי שיש גם אופציה מלוחה. הכל התחיל כשהגעתי לדירה החדשה בתל אביב, עייף ורעב אחרי יום מפרך
הדבלה – הממתק הטריפוליטאי הזה, שכל טבילה שלו בסירופ דבש מזכירה את ההיסטוריה של המטבחים הצפון-אפריקאים, תמיד מחזיר אותי לזכרונות ילדות מבית סבתא. כל חג
הרומן שלי עם רוטב קיסר התחיל בטעות. הייתי סטודנט צעיר ורעב, והזמנתי סלט קיסר בקפיטריה של האוניברסיטה. טוב, לפחות זה מה שחשבתי שהזמנתי. מה שקיבלתי
זוכרים את הימים הראשונים של הקורונה? כשכולם התחילו לאפות חלות ולהכין לחם מחמצת? טוב, אני החלטתי ללכת על משהו אחר לגמרי – קציצות ירק. למה?
יאללה, בואו נדבר על דונאטס. אז ככה, הכל התחיל כשהייתי בטיול בארצות הברית עם החבר'ה. היינו בניו יורק, עיר שלא ישנה, ואנחנו בקושי ישנו גם.
זוכרים את הלחץ של החתונה? אז תארו לכם שזה קורה שבוע לפני. הייתי באמצע הכנות אחרונות כשפתאום אחותי מתקשרת בהיסטריה – הקייטרינג ביטל ברגע האחרון!