קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
תמיד חשבתי שרוגלך זה מאפה של סבתות, עד שהגעתי לדייט עם בחורה מדהימה בבית קפה תל אביבי. היא הזמינה רוגלך עם הקפה, ואני הסתכלתי עליה
הריח המשכר של סאוורברטן מילא את המטבח, מעורר בי זיכרונות מתוקים מביקורי האחרון בגרמניה. הייתי סטודנט צעיר לתואר שני, משוטט ברחובות מינכן בחופשת הסמסטר, כשנתקלתי
היה ערב קיץ תל-אביבי חם, כזה שבו אפילו המזגן נלחם להחזיק מעמד. אסתי, שכנה שלי מהקומה למטה, קפצה לביקור פתע עם צעקה למדרגות: "יאללה, נו,
התחלתי את הסיפור הזה בפגישה מקרית עם הטעם המופלא של כדורי השוקולד הישראליים, כשמצאתי את עצמי ביום קיץ לוהט במרכז תל אביב, מחפש אחר מפלט
הראשונה שהכנתי אוסובוקו הייתה לדייט עם בחורה שפגשתי בטינדר. היא הייתה שפית והתעקשה שנבשל ביחד במקום לצאת למסעדה. אמרתי לה שאני יודע רק להכין שקשוקה,
תכלס, לא האמנתי שאני אהיה פה. אני, בחור בן 28 שהמטבח הכי מפחיד אותו, עומד מול סיר רותח ומנסה להכין ניוקי ברוטב שמנת. הכל התחיל
הסלמון הזה, פשוט ואלגנטי בו זמנית, שקיבל אצלי בבית מקום של כבוד על שולחן שישי, מין דרך קלה להרשים בלי להתאמץ יותר מדי. הפעם הראשונה
טוב, אז בואו נדבר על אורז סושי. זה התחיל כשהייתי סטודנט בירושלים, בדירת חברים קטנטנה ברחביה. היינו חבורה של חמישה, כולנו רעבים ומרוששים, והחלטנו שהגיע
יום שישי רגיל לחלוטין בשוק לוינסקי, כשסבתא שושנה משכה אותי לדוכן קטן שלא הכרתי. "פה," היא אמרה בנחרצות, "תטעם את הפלאפל הכי טוב בתל אביב."