קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
מי היה מאמין שעוגת מספרים תהפוך לכזה סיפור? הכל התחיל כשאחותי הקטנה ביקשה עוגה מיוחדת ליום ההולדת שלה. היא רצתה משהו שקשור למתמטיקה, כי היא
הריח של מרק הקוסקוס של סבתא תמיד היה מזכיר לי את הבית. כילדה, הייתי רצה לסבתא כל יום שישי אחרי בית הספר, יודעת שהסיר הגדול
הייתי סטודנט טרי בירושלים, רחוק מהבית ומהמטבח של אמא. יום אחד, אחרי מבחן קשה במיוחד, חזרתי לדירת הסטודנטים המוזנחת שלי, רעב ומותש. פתחתי את המקרר
הסבתא שלי תמיד אמרה שהרבה דברים טובים באים במארז קטן, והממולאים שלה הם ההוכחה החיה לזה. אני זוכרת איך הייתי מגיעה אליה כילדה, והריח של
תמיד חשבתי שעוגיות זה מתוק, אבל החיים לימדו אותי שיש גם אופציה מלוחה. הכל התחיל כשהגעתי לדירה החדשה בתל אביב, עייף ורעב אחרי יום מפרך
תשמעו, אני חייב לספר לכם על הלזניה הזאת. זה התחיל כשהחברה שלי הזמינה את המשפחה שלה לארוחת שישי. היא רצתה להרשים, אז החלטנו על לזניה.
ריח עדין של שום וריחן ממלא את המטבח הקטן שלי בתל אביב. אני מערבבת בעדינות את הרוטב המתקתק-חמצמץ בסיר, ולרגע אני חוזרת בזמן, לאותו קיץ
השעון מראה 6:30 בבוקר, והשמש מתחילה לפרוץ את קו הים מול חופי תל אביב. ברגעים כאלה, בדיוק כמו אז כשגרנו מול הים, תמיד ידענו –
נשבע לכם, לפני חודש לא ידעתי מה זה קינואה. חשבתי שזה איזה סוג של אבן חן או משהו. ואז הגיעה הדייט הגורלי עם נועה.