קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
יום שישי בערב, ואני עומדת במטבח עם הווק המהביל. הבית מלא בריחות של שום חריף, צ'ילי אדום קצוץ, ושמן בוטנים לוהט. איך זה תמיד קורה?
כשאני חושב על המסייר – המנה הטריפוליטאית המסורתית של ירקות כבושים שמכניסים לכל ארוחה בדיוק את הקיק הנכון, אני נזכר בסיפור ישן שסבתא של חבר
הדבלה – הממתק הטריפוליטאי הזה, שכל טבילה שלו בסירופ דבש מזכירה את ההיסטוריה של המטבחים הצפון-אפריקאים, תמיד מחזיר אותי לזכרונות ילדות מבית סבתא. כל חג
ריח מתוק של בצק טרי ממלא את הרחוב הצר בלב הרובע הלטיני של פריז. אני עוצרת ליד דוכן קרפים קטן, מוקסמת מהתנועות המהירות והמיומנות של
בואו נדבר רגע על הקיץ הישראלי. אתם יודעים, הימים האלה שבהם אתה יוצא מהבית ומרגיש כאילו נכנסת לתוך תנור? כן, אלה. אז בדיוק באחד הימים
הריח של מרק הקוסקוס של סבתא תמיד היה מזכיר לי את הבית. כילדה, הייתי רצה לסבתא כל יום שישי אחרי בית הספר, יודעת שהסיר הגדול
מי היה מאמין שעוגת מספרים תהפוך לכזה סיפור? הכל התחיל כשאחותי הקטנה ביקשה עוגה מיוחדת ליום ההולדת שלה. היא רצתה משהו שקשור למתמטיקה, כי היא
הייתי סטודנט טרי בירושלים, רחוק מהבית ומהמטבח של אמא. יום אחד, אחרי מבחן קשה במיוחד, חזרתי לדירת הסטודנטים המוזנחת שלי, רעב ומותש. פתחתי את המקרר
רגע, אתם בטוחים שאתם רוצים לשמוע על הפעם שהכנתי דג אמנון? טוב, אל תגידו שלא הזהרתי אתכם.
זה התחיל כמו כל יום שישי רגיל. אמא