קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
הייתי בן 7 כשפעם ראשונה הביאו לנו "בַּדֵם אֶזְמֶסִי" היישר מאדריאנופול, הידועה היום כ-Edirne שבטורקיה. דוד שלי חזר משם אחרי נסיעה קצרה לכבוד חגיגה משפחתית,
הייתי סטודנט טרי בירושלים, רחוק מהבית ומהמטבח של אמא. יום אחד, אחרי מבחן קשה במיוחד, חזרתי לדירת הסטודנטים המוזנחת שלי, רעב ומותש. פתחתי את המקרר
הסבתא שלי תמיד אמרה שהרבה דברים טובים באים במארז קטן, והממולאים שלה הם ההוכחה החיה לזה. אני זוכרת איך הייתי מגיעה אליה כילדה, והריח של
נמאס לי מהשווארמה המשעממת של הדוכן ליד הבית, אז החלטתי לקחת את העניינים לידיים ולהכין בעצמי. הלכתי לשוק לחפש בשר טרי, ופגשתי שם את סבתא
ערב קיצי בתל אביב, וליהי ישבה עם סבתא על המרפסת הקטנה בדירתה הצנועה של סבתא בנווה צדק. תמיד בערבים כאלה, כשהרוח הקלה הביאה איתה ניחוחות
ביום חמישי אחד, כשחזרתי הביתה מהאוניברסיטה אחרי יום ארוך ומעייף, הרגשתי שהתאים לי משהו חם ומנחם. מזג האוויר היה קריר, והגשם שהיה על הסף נתן
יאללה, בואו נדבר על חצ'פורי. אני זוכר את הפעם הראשונה שהכנתי את זה, היה סיוט. הייתי בטוח שזה יהיה קלי קלות, אבל בסוף כמעט שרפתי
הייתי בטוח שאני יודע הכל על אוסובוקו. כאילו, מי לא מכיר את המנה האיטלקית המפורסמת הזאת? אבל אז הגעתי לסדנת בישול של חיים כהן, והבנתי
יאללה, בואו נדבר על מוקפץ ירקות. אז ככה, לפני שבוע הייתי אצל סבתא שלי, אתם יודעים, הסבתא הזאת שתמיד אומרת שאני רזה מדי ומנסה להאכיל