קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
לא הייתי מוכן לזה. באמת שלא.
זה התחיל כמו כל יום שישי רגיל – הלכתי לשוק לקנות את המצרכים לארוחת שבת. אבל הפעם, במקום ללכת
הלילה ההוא בריו דה ז'נרו היה חם במיוחד. ישבתי במסעדה קטנה בקופקבנה, מזיע ומותש אחרי יום ארוך של טיולים. הברמן המקומי, פדרו, הבחין במבט המיואש
רעש הרחוב הדמשקאי חודר לדירה הקטנה שלנו, אבל אמא שלי לא שומעת כלום. היא שקועה לגמרי בהכנת העוואמה, כדורי הבצק המתוקים שהיו התשובה הקבועה שלה
חשבתי שמרק עדשים זה משהו שסבתא שלי תמיד מכינה, אבל אז הגעתי לדירה של חבר בתל אביב והתברר שהוא מלך המרקים. זה היה בדיוק באמצע
אני לא יודע מה איתכם, אבל כשאני חושב על ארוחת בוקר, לרוב התמונה שעולה בראש היא של משהו קליל: אולי חביתה, יוגורט עם גרנולה או
הייתי בן 8 כשסבתא שלי לימדה אותי להכין שניצל. זה היה יום שישי אחד, כשההורים שלי נסעו לחתונה של חבר מהעבודה. סבתא הגיעה לשמור עלינו,
במרכז תל אביב, בסמטה קטנה שמול חנות ספרים ישנה, היה בית קפה קטן ומקסים שאפשר להריח ממרחק של קילומטר. המקום היה מפורסם בזכות הפנקייקים ללא
הריח של בטטות אפויות תמיד מעיר בי זיכרונות מהחורף הראשון שלי בתל אביב. הייתי סטודנטית צעירה, רחוקה מהבית בצפון, ומתגעגעת נורא לאוכל של אמא. יום
תמיד חשבתי שעוגיות זה מתוק, אבל החיים לימדו אותי שיש גם אופציה מלוחה. הכל התחיל כשהגעתי לדירה החדשה בתל אביב, עייף ורעב אחרי יום מפרך