קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
זוכרים את הימים ההם, כשהיינו חבר'ה צעירים בצבא? תמיד רעבים, תמיד מחפשים איך להשביע את הבטן בלי לפשוט רגל. אז הנה, יום אחד, אני ושני
הייתי בן 19, טירון טרי בצבא, כשהגעתי הביתה בפעם הראשונה אחרי חודש. אמא שלי, שתמיד ידעה מה הלב שלי צריך, הכינה קובניות. הריח המתוק של
אז ככה, אני חייבת לספר לכם על הניוקי המטורף שהכנתי בשבוע שעבר. זה התחיל כשחברה שלי מאיטליה באה לבקר, והיא התעקשה שנכין ניוקי ביחד. אמרתי
זה ערב שבת רגיל לכאורה בבית משפחת נוביצקי. אימא רחל עמדה במטבח, מכינה את ארוחת השבת המסורתית. אבל הפעם, משהו היה שונה.
"אמא, אני רוצה
ניו יורק, העיר שלא נחה לרגע, מלאה בסודות – אבל הבייגל? זה לא סוד, אלא אגדה שנולדה מתוך הרחובות הצפופים של שכונות מהגרים יהודיות. יש
טוב, אז בואו נדבר על טבית. זה לא סתם עוד מתכון, זה כמעט דת בבית שלנו. סבתא שלי, שעלתה מעיראק בשנות ה-50, הייתה מכינה את
הכל התחיל כשסבתא שלי החליטה שהיא רוצה לעשות משהו מיוחד לארוחת שישי. היא תמיד הייתה אלופה בעוף בתנור, אבל הפעם היא רצתה להרשים. אז היא
יאללה, בואו נדבר על חצ'פורי. אני זוכר את הפעם הראשונה שהכנתי את זה, היה סיוט. הייתי בטוח שזה יהיה קלי קלות, אבל בסוף כמעט שרפתי
כשאשתי בהיריון מתקדם עם התאומים, הייתי צריך ללמוד להכין ארוחות מהירות. יום אחד, אחרי משמרת לילה מתישה בבית החולים, הגעתי הביתה והיא התחננה לנקניקיות. השעה