קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
הייתי בת שמונה כשביקרתי לראשונה בהונגריה. נחתנו בשדה התעופה של בודפשט ביום סגרירי של סתיו, ונסענו ישר לביתה של סבתא אווה. היא חיכתה לנו בדלת,
הייתי בן 8 כשסבתא שלי לימדה אותי להכין שניצל. זה היה יום שישי אחד, כשההורים שלי נסעו לחתונה של חבר מהעבודה. סבתא הגיעה לשמור עלינו,
בוקר אחד התעוררתי עם חשק עז לפרנץ' טוסט. זה היה אחרי לילה ארוך של לימודים לבחינה, והגוף שלי צרח על קצת פינוק. אז החלטתי לפנק
הייתי סטודנט טרי בירושלים, רחוק מהבית ומהמטבח של אמא. יום אחד, אחרי מבחן קשה במיוחד, חזרתי לדירת הסטודנטים המוזנחת שלי, רעב ומותש. פתחתי את המקרר
הריח של מרק הקוסקוס של סבתא תמיד היה מזכיר לי את הבית. כילדה, הייתי רצה לסבתא כל יום שישי אחרי בית הספר, יודעת שהסיר הגדול
רביולי? אה, זה מזכיר לי את הפעם ההיא שהחלטתי להפתיע את החברה שלי בארוחה רומנטית. אני, שבקושי יודע להרתיח מים, החלטתי שאני הולך על כל
יום שישי בצהריים, החום בחוץ בלתי נסבל ואני תקוע בבית בלי מזגן. מה עושים? קפה קר, ברור. אבל לא סתם קפה קר, אלא כזה שיעיף
אני לא יודע אם אתם מכירים את הדבר הזה שנקרא תורמוס, אבל בשבילי זה הטעם של הילדות. כל קיץ, כשהיינו נוסעים לבקר את סבא וסבתא
אז מה, אתם מכירים את הבמיה? הירק הירוק הזה שנראה כמו אצבעות קטנות ומחודדות? אני חייבת להודות, פעם הייתי בטוחה שזה סתם עוד ירק משעמם