קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
בתחילת הסתיו, כשעלים צהובים מתחילים לנשור והקרירות מבקיעה את החום של הקיץ, תמר שמה לב שהיא מרגישה פחות נינוחה ופחות מתלהבת. זה היה האות שהגיע
הריח העשיר של תבלינים ממלא את האוויר כשאני נכנסת לביתה של פאטמה בכפר הדרוזי פקיעין. היא עומדת במטבח הקטן, ידיה המיומנות רוקדות מעל סיר גדול.
תכלס, לא האמנתי שאני אהיה פה. אני, בחור בן 28 שהמטבח הכי מפחיד אותו, עומד מול סיר רותח ומנסה להכין ניוקי ברוטב שמנת. הכל התחיל
במרכז תל אביב, בסמטה קטנה שמול חנות ספרים ישנה, היה בית קפה קטן ומקסים שאפשר להריח ממרחק של קילומטר. המקום היה מפורסם בזכות הפנקייקים ללא
אני זוכרת את הפעם הראשונה שאבא שלי החליט להכין לנו המבורגרים ביתיים. לא סתם המבורגר – גורמה. הוא התעקש שזה לא יהיה עוד סתם "בשר
הייתי במטבח, מול השיש, בדיוק כמו שסבתא הייתה כשהכינה לנו את הקציצות האגדיות שלה. תמיד עם הריח הזה של רוטב העגבניות העשיר, והאפונה הירוקה שמתחבאת
טוב, אז בואו נדבר על אורז סושי. זה התחיל כשהייתי סטודנט בירושלים, בדירת חברים קטנטנה ברחביה. היינו חבורה של חמישה, כולנו רעבים ומרוששים, והחלטנו שהגיע
הסיפור על פנקייקס אמריקאיים תמיד מזכיר לי שבתות בבוקר בבית של סבתא אסתר בתל אביב, כשהיינו מתכנסים כולנו – בני דודים, דודות והורים, ומחכים לריח
נראה לי שכולנו מכירים את הסיפור הקלאסי של הילד שמסרב לאכול ירקות, נכון? טוב, אז אני הייתי הילד הזה. אבל במקום ירקות, הייתי בררן לגבי