קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
רגע אחד בצהריים של יולי לוהט בתל אביב, כשהשמש הכתה בראש והזיעה טפטפה, נכנסתי לבר קטן ברחוב דיזנגוף. הברמן, בחור צעיר עם קעקועים וחיוך רחב,
הסיפור הזה מתחיל, כמו כל סיפור טוב על אוכל, עם ריח. אתם מכירים את זה – הרגע שאתם נכנסים הביתה אחרי יום ארוך, וריח העגבניות,
הייתי בת 22, סטודנטית צעירה בפריז, ואת הקרואסון הראשון שלי הכנתי בדירת הסטודנטים הקטנטנה שלי ברובע ה-18. זה היה אחרי לילה ארוך של לימודים לבחינה
זהו מתכון לקוקיז שלא רק שימלא את הבית בריח מתוק ומשגע אלא גם ייקח אתכם למסע היסטורי קצר אל נבכי העיר הגדולה – ניו יורק.
זוכרים את הימים ההם, כשהיינו חבר'ה צעירים בצבא? תמיד רעבים, תמיד מחפשים איך להשביע את הבטן בלי לפשוט רגל. אז הנה, יום אחד, אני ושני
זוכרים את פופאי? הימאי המצויר עם הזרועות המנופחות שהיה דופק קופסת תרד ומרביץ לבלוטו? טוב, אז אני לא ממש הבנתי את העניין הזה עם התרד
הכל התחיל כשסבתא שלי החליטה שהיא רוצה לעשות משהו מיוחד לארוחת שישי. היא תמיד הייתה אלופה בעוף בתנור, אבל הפעם היא רצתה להרשים. אז היא
זה היה קיץ של ניחוחות מתוקים, חום כבד באוויר והקולות המוכרים של חוף הים התל-אביבי. דווקא אז, בין החול הדביק של אחרי הים לבין ארוחת
הכל התחיל כשסבתא שלי החליטה להעביר לי את המתכון המשפחתי לפאי לימון. זה היה בדיוק אחרי שעברתי דירה, והמטבח החדש שלי היה עדיין ריק מכלים.