קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
הרומן שלי עם רוטב קיסר התחיל בטעות. הייתי סטודנט צעיר ורעב, והזמנתי סלט קיסר בקפיטריה של האוניברסיטה. טוב, לפחות זה מה שחשבתי שהזמנתי. מה שקיבלתי
החיים שלי השתנו בתחילת הקורונה. זה קרה ביום שהחלטתי להקים גינת ירק במרפסת הקטנה שלי בתל אביב. בין עציצי התבלינים והעגבניות השרי, שתלתי גם אפונה
הסבתא שלי תמיד אמרה שהרבה דברים טובים באים במארז קטן, והממולאים שלה הם ההוכחה החיה לזה. אני זוכרת איך הייתי מגיעה אליה כילדה, והריח של
בערב חורפי אחד, כשהרוח שרקה בחוץ והגשם טפטף על החלונות, החלטתי שהגיע הזמן להכין משהו חמים ומנחם. נזכרתי במתכון של גזר גמדי שסבתא שלי תמיד
"כשהייתי סטודנטית באתונה, הסלט היווני היה הדבר הראשון שלמדתי להכין. לא מהספרים או מהאינטרנט – אלא מקירה, בעלת הטברנה הקטנה מתחת לדירה שלי.
בכל
יום אחד, כשהייתי בן 12, סבתא שלי החליטה שהגיע הזמן ללמד אותי להכין את הקציצות המפורסמות שלה. זה היה יום גשום, והיא הגיעה אלינו הביתה
הסיפור הזה מתחיל, כמו כל סיפור טוב על אוכל, עם ריח. אתם מכירים את זה – הרגע שאתם נכנסים הביתה אחרי יום ארוך, וריח העגבניות,
ריח עשן קל מילא את האוויר כשפתחתי את מכסה הגריל. הלהבות הכתומות ריצדו מתחת לרשת הלוהטת, מזכירות לי את הפיצריה הקטנה בפירנצה שבה התאהבתי בפיצה
אני חייב להודות – הייתי מהספקנים הגדולים כשחבר שלי טל התעקש להזמין אותי למסעדה יפנית חדשה בתל אביב. המלפפונים האסייתיים האלה נשמעו לי כמו עוד