קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
הייתי בת 22, סטודנטית צעירה בפריז, ואת הקרואסון הראשון שלי הכנתי בדירת הסטודנטים הקטנטנה שלי ברובע ה-18. זה היה אחרי לילה ארוך של לימודים לבחינה
זוכרים את פופאי? הימאי המצויר עם הזרועות המנופחות שהיה דופק קופסת תרד ומרביץ לבלוטו? טוב, אז אני לא ממש הבנתי את העניין הזה עם התרד
הייתי בן 7 כשפעם ראשונה הביאו לנו "בַּדֵם אֶזְמֶסִי" היישר מאדריאנופול, הידועה היום כ-Edirne שבטורקיה. דוד שלי חזר משם אחרי נסיעה קצרה לכבוד חגיגה משפחתית,
כשעברתי לגור בדירת הסטודנטים הראשונה שלי, החלטתי להזמין את החברים לארוחת ערב. רציתי להרשים, אבל בתקציב של סטודנט ועם מטבח בגודל של ארון. טבולה נשמע
"אמא, אמא! תעשי וופל בלגי!" הקריאה הזאת מהדהדת בדירה שלנו כל שבת בבוקר, כמו פזמון חוזר של שיר ילדים מעצבן. אני, שרון, אמא לשלושה ילדים
רעש הרחוב הדמשקאי חודר לדירה הקטנה שלנו, אבל אמא שלי לא שומעת כלום. היא שקועה לגמרי בהכנת העוואמה, כדורי הבצק המתוקים שהיו התשובה הקבועה שלה
הייתי בדיוק באמצע אימון כושר כשפתאום התחשק לי משהו מתוק. אבל מה, לבגוד בתזונה? לא בא בחשבון. אז התחלתי לגלגל רעיונות איך לשלב בין הטעים
אם יש משהו שמזכיר לי בית, זה עוגת וניל בחושה כזו שממלאת את כל הבית בריח חמים של חמאה ווניל מתוק. זה מסוג הריחות שאתם
יום אחד חזרתי לביקור מהיר בצפון, הפסקה באמצע החיים של תל אביב התוססת לטובת זיכרונות ילדות מהעיר שבה גדלתי. התאספנו אצל סבתא מרים עם אחי