קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
תמיד חשבתי שעוגיות זה מתוק, אבל החיים לימדו אותי שיש גם אופציה מלוחה. הכל התחיל כשהגעתי לדירה החדשה בתל אביב, עייף ורעב אחרי יום מפרך
ריח מתוק של בצק טרי ממלא את הרחוב הצר בלב הרובע הלטיני של פריז. אני עוצרת ליד דוכן קרפים קטן, מוקסמת מהתנועות המהירות והמיומנות של
זה סיפור על מנה שנולדה, אולי בטעות, אבל סחפה איתה המון טעמים, תרבויות וזיכרונות. האמת? אין לי שום מושג אם הטיגון הזה הוא באמת חלק
ניו יורק, העיר שלא נחה לרגע, מלאה בסודות – אבל הבייגל? זה לא סוד, אלא אגדה שנולדה מתוך הרחובות הצפופים של שכונות מהגרים יהודיות. יש
כשאני חושב על המסייר – המנה הטריפוליטאית המסורתית של ירקות כבושים שמכניסים לכל ארוחה בדיוק את הקיק הנכון, אני נזכר בסיפור ישן שסבתא של חבר
זה היה קיץ של ניחוחות מתוקים, חום כבד באוויר והקולות המוכרים של חוף הים התל-אביבי. דווקא אז, בין החול הדביק של אחרי הים לבין ארוחת
באחד מאותם סופי שבוע שביליתי בטוסקנה. התארחנו בבית קטן כפרי, מוקפים כרמים ושדות חמניות. הדבר הראשון שבלט לי היה הגן, עמוס בעצי עגבניות, אורגנו ובזיליקום
יאללה, בואו נדבר על חרוסת. אני זוכר את הפעם הראשונה שהכנתי אותה לבד, ממש לפני הסדר. הייתי סטודנט בירושלים, רחוק מהבית, והחלטתי להפתיע את החברים
תזכירו לי איך הגעתי לעבוד במאפייה הכי טובה בפריז? אה, נכון. הכל התחיל כשהייתי בטיול אחרי צבא והחלטתי להישאר עוד קצת באירופה. חשבתי לעצמי –