קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
הסיפור הזה מתחיל, כמו כל סיפור טוב על אוכל, עם ריח. אתם מכירים את זה – הרגע שאתם נכנסים הביתה אחרי יום ארוך, וריח העגבניות,
בכל פעם שאני מכינה חריימה, אני לא יכולה שלא להיזכר בסיפור שסבא שלי היה מספר, על איך סבתא עלתה לארץ ממרוקו עם שק קטן ובתוכו
זהו מתכון לקוקיז שלא רק שימלא את הבית בריח מתוק ומשגע אלא גם ייקח אתכם למסע היסטורי קצר אל נבכי העיר הגדולה – ניו יורק.
הכל התחיל כשסבתא שלי החליטה שהגיע הזמן שאלמד להכין קובנה. אתם יודעים, הלחם הליטאי המתוק הזה שנראה כמו צמה ענקית. נו, אז באתי אליה הביתה,
זוכרים את הקיץ של 1998? אני לא יודע למה, אבל כשאני חושב על גלידת וניל ביתית, אני מיד חוזר לאותו יום חם במיוחד בשכונה שלנו
רביולי? אה, זה מזכיר לי את הפעם ההיא שהחלטתי להפתיע את החברה שלי בארוחה רומנטית. אני, שבקושי יודע להרתיח מים, החלטתי שאני הולך על כל
יש משהו בתפוח המסוכר הזה שמחזיר אותנו לאחור, אל הירידים הישנים עם הקרוסלות המסתובבות, דוכנים של צמר גפן מתוק וצחוקם של ילדים שנשמע מכל עבר.
הריח של הבסבוסה של סבתא תמיד היה מעיר אותי בבוקר שבת. הייתי מתגנב למטבח, עוד בפיג'מה, ומוצא אותה רוכנת מעל התבנית, מטפטפת סירופ מתוק על
באחד מאותם ימי הקיץ החמים במיוחד בתל אביב, כשאפילו המזגן בקושי מצליח להתמודד עם החום. נפגשתי עם דנה, חברתי הטובה ביותר מאז התיכון, והחלטנו לעשות