קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
הייתי בן 8 כשסבתא שלי לימדה אותי להכין שניצל. זה היה יום שישי אחד, כשההורים שלי נסעו לחתונה של חבר מהעבודה. סבתא הגיעה לשמור עלינו,
תארו לכם שבת צהריים חמימה בתל אביב, יום חופש ספונטני שכולל טיול בשוק הכרמל. ליד אחד הדוכנים, אני נתקלת בבחור סקנדינבי שמוכר דגי סלמון מעושנים
היה ערב חורף קר, כשנכנסתי לדירה שלי אחרי יום ארוך בעבודה. ברגע שהדלת נסגרה מאחורי, הרגשתי איך כל המתח של היום מתחלף בהתרגשות לקראת הרגע
תמיד חשבתי שפריטטה זה מתכון של סבתות איטלקיות, עד שפגשתי את דן, שותף שלי לדירה בתל אביב. יום אחד חזרתי מהעבודה מותש, והריח שקידם את
כשהייתי ילד, היה לנו גן קטן מאחורי הבית. עץ רימון בפינה, שיחי בזיליקום מפוזרים, ובקיץ, התפוצצות אדומה של תותים. כל בוקר לפני החום הגדול, היינו
הסלמון הזה, פשוט ואלגנטי בו זמנית, שקיבל אצלי בבית מקום של כבוד על שולחן שישי, מין דרך קלה להרשים בלי להתאמץ יותר מדי. הפעם הראשונה
באחד מאותם סופי שבוע שביליתי בטוסקנה. התארחנו בבית קטן כפרי, מוקפים כרמים ושדות חמניות. הדבר הראשון שבלט לי היה הגן, עמוס בעצי עגבניות, אורגנו ובזיליקום
אני חייב להודות – הייתי מהספקנים הגדולים כשחבר שלי טל התעקש להזמין אותי למסעדה יפנית חדשה בתל אביב. המלפפונים האסייתיים האלה נשמעו לי כמו עוד
השעון מראה 6:30 בבוקר, והשמש מתחילה לפרוץ את קו הים מול חופי תל אביב. ברגעים כאלה, בדיוק כמו אז כשגרנו מול הים, תמיד ידענו –