קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
אתמול בלילה, בשעה לא הגיונית, מצאתי את עצמי עומד במטבח עם קערה ענקית של בצק אפור ומבעבע. למה? כי החלטתי שאני חייב להכין אינג'רה. כן,
לא תאמינו, אבל הפעם הראשונה שטעמתי אוזני המן הייתה בתאילנד. כן, כן, ממש ככה. הייתי בטיול אחרי צבא עם החברים, ובדיוק נפלנו על פורים. החלטנו
בואו נדבר על דובשניות, או כמו שסבתא שלי קוראת להן – עוגיות דבש. זה מתחיל בריח המתוק שממלא את הבית ברגע שאת פותחת את התנור.
זה היה יום שישי אחד מאמצע הקיץ, והחום של אחרי הצהריים היה פשוט בלתי נסבל. החלטתי לחפש קצת מפלט בבית של סבתא, שם בקרת האקלים
זה התחיל לפני שנתיים, כשהתארחתי אצל חבר שלי דניאל בברצלונה. הוא כבר חי שם חמש שנים, מנהל מסעדה קטנה בגותיקו. נכנסתי למטבח שלו וראיתי אותו
אני לא יודע מה איתכם, אבל כשאני חושב על ארוחת בוקר, לרוב התמונה שעולה בראש היא של משהו קליל: אולי חביתה, יוגורט עם גרנולה או
חבר'ה, אתם לא מבינים כמה הצילה אותי עם העוגה הבחושה הזאת. אז ככה, הייתי בלחץ טירוף לפני הדייט הראשון עם מיכל. רציתי להרשים אותה עם
נראה לי שכולנו מכירים את הסיפור הקלאסי של הילד שמסרב לאכול ירקות, נכון? טוב, אז אני הייתי הילד הזה. אבל במקום ירקות, הייתי בררן לגבי
אז ככה, אוזני המן זה לא רק עוגיות, זה פשוט הזיכרון הכי מתוק שיש לי מהילדות. כל שנה, לקראת פורים, סבתא שלי הייתה מזמינה את