קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
זהו מתכון לקוקיז שלא רק שימלא את הבית בריח מתוק ומשגע אלא גם ייקח אתכם למסע היסטורי קצר אל נבכי העיר הגדולה – ניו יורק.
הריח העשיר של תבלינים ממלא את האוויר כשאני נכנסת לביתה של פאטמה בכפר הדרוזי פקיעין. היא עומדת במטבח הקטן, ידיה המיומנות רוקדות מעל סיר גדול.
זוכרים את פופאי? הימאי המצויר עם הזרועות המנופחות שהיה דופק קופסת תרד ומרביץ לבלוטו? טוב, אז אני לא ממש הבנתי את העניין הזה עם התרד
הסיפור על פנקייקס אמריקאיים תמיד מזכיר לי שבתות בבוקר בבית של סבתא אסתר בתל אביב, כשהיינו מתכנסים כולנו – בני דודים, דודות והורים, ומחכים לריח
אם אתם אוהבים טעמים חזקים ומתובלים, בטח תתחברו לסיפור שלי על הקימצ'י. לפני כמה שנים, כשנסענו לאסיה, נחתנו בדרום קוריאה ומצאנו את עצמנו באמצע טקס
ערב קיצי בתל אביב, וליהי ישבה עם סבתא על המרפסת הקטנה בדירתה הצנועה של סבתא בנווה צדק. תמיד בערבים כאלה, כשהרוח הקלה הביאה איתה ניחוחות
"אמא, אמא! תעשי וופל בלגי!" הקריאה הזאת מהדהדת בדירה שלנו כל שבת בבוקר, כמו פזמון חוזר של שיר ילדים מעצבן. אני, שרון, אמא לשלושה ילדים
הריח של מרק הקוסקוס של סבתא תמיד היה מזכיר לי את הבית. כילדה, הייתי רצה לסבתא כל יום שישי אחרי בית הספר, יודעת שהסיר הגדול
זה ערב שבת רגיל לכאורה בבית משפחת נוביצקי. אימא רחל עמדה במטבח, מכינה את ארוחת השבת המסורתית. אבל הפעם, משהו היה שונה.
"אמא, אני רוצה