קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
זוכרים את הימים הראשונים של הקורונה? כשכולם התחילו לאפות חלות ולהכין לחם מחמצת? טוב, אני החלטתי ללכת על משהו אחר לגמרי – קציצות ירק. למה?
רגע, אתם בטוחים שאתם רוצים לשמוע על הפעם שהכנתי דג אמנון? טוב, אל תגידו שלא הזהרתי אתכם.
זה התחיל כמו כל יום שישי רגיל. אמא
אני לא יודע אם אתם מכירים את הדבר הזה שנקרא תורמוס, אבל בשבילי זה הטעם של הילדות. כל קיץ, כשהיינו נוסעים לבקר את סבא וסבתא
סבתא שלי תמיד אמרה שבלינצ'ס זה לא סתם אוכל, זה אהבה עטופה בבצק דק. ואני? הייתי בטוח שזה סתם מתכון מיושן שאף אחד כבר לא
טוב, אז מוקפץ. זה נשמע פשוט, נכון? חמש דקות והכל מוכן. אבל תאמינו לי, לקח לי שנים להבין את הקסם האמיתי של המוקפץ.
הכל התחיל
טוב, אז בואו נדבר על טבית. זה לא סתם עוד מתכון, זה כמעט דת בבית שלנו. סבתא שלי, שעלתה מעיראק בשנות ה-50, הייתה מכינה את
ערב קיצי בתל אביב, וליהי ישבה עם סבתא על המרפסת הקטנה בדירתה הצנועה של סבתא בנווה צדק. תמיד בערבים כאלה, כשהרוח הקלה הביאה איתה ניחוחות
בערב חורפי אחד, כשהרוח שרקה בחוץ והגשם טפטף על החלונות, החלטתי שהגיע הזמן להכין משהו חמים ומנחם. נזכרתי במתכון של גזר גמדי שסבתא שלי תמיד
נשבע לכם, לפני חודש לא ידעתי מה זה קינואה. חשבתי שזה איזה סוג של אבן חן או משהו. ואז הגיעה הדייט הגורלי עם נועה.