קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
הסיפור הזה מתחיל, כמו כל סיפור טוב על אוכל, עם ריח. אתם מכירים את זה – הרגע שאתם נכנסים הביתה אחרי יום ארוך, וריח העגבניות,
הריח של לחם טרי תמיד מחזיר אותי לילדות. סבתא שלי הייתה אופה לחם כל שישי, והבית היה מתמלא בניחוח המשכר הזה. הייתי מגיע אליה אחרי
הייתי בת שמונה כשביקרתי לראשונה בהונגריה. נחתנו בשדה התעופה של בודפשט ביום סגרירי של סתיו, ונסענו ישר לביתה של סבתא אווה. היא חיכתה לנו בדלת,
תארו לכם שולחן יום שישי בבית של סבתא איילה, בשכונה המעורבת של תל אביב. הדלתות פתוחות, השכנים נכנסים ויוצאים כמו במשפחה אחת גדולה. על השולחן,
הכל התחיל כשהבוס שלי הודיע שהוא עוזב את החברה. החלטנו לארגן לו מסיבת פרידה, ואני התנדבתי להכין קינוח. רציתי להרשים, אבל לא היה לי זמן
היה ערב קיץ תל-אביבי חם, כזה שבו אפילו המזגן נלחם להחזיק מעמד. אסתי, שכנה שלי מהקומה למטה, קפצה לביקור פתע עם צעקה למדרגות: "יאללה, נו,
בכל פעם שאני מכינה חריימה, אני לא יכולה שלא להיזכר בסיפור שסבא שלי היה מספר, על איך סבתא עלתה לארץ ממרוקו עם שק קטן ובתוכו
הכל התחיל כשסבתא שלי החליטה שהיא רוצה לעשות משהו מיוחד לארוחת שישי. היא תמיד הייתה אלופה בעוף בתנור, אבל הפעם היא רצתה להרשים. אז היא
בואו נדבר רגע על הקיץ הישראלי. אתם יודעים, הימים האלה שבהם אתה יוצא מהבית ומרגיש כאילו נכנסת לתוך תנור? כן, אלה. אז בדיוק באחד הימים