קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
נשבע לכם, לפני חודש לא ידעתי מה זה קינואה. חשבתי שזה איזה סוג של אבן חן או משהו. ואז הגיעה הדייט הגורלי עם נועה.
הייתה זו אחת מאותן שבתות מוחרות בבוקר, כשהשמש קורצת מבחוץ, ואני מוצא את עצמי במטבח, מנסה להחיות את מסורת משפחתית ישנה. זה היה רעיון של
הכל התחיל בערב גשום בירושלים, כשהחלטתי להזמין את החברים לארוחת בוקר שישי. רציתי להרשים אותם עם משהו מיוחד, ונזכרתי בקובנה המפורסמת של ליטא – הלחם
לא תאמינו, אבל הפעם הראשונה שטעמתי אוזני המן הייתה בתאילנד. כן, כן, ממש ככה. הייתי בטיול אחרי צבא עם החברים, ובדיוק נפלנו על פורים. החלטנו
חמאה מבעבעת על מחבת לוהטת במטבח הקטן של סבתא ורוניקה. עמדתי שם, ילדה קטנה בת שש, מביטה בעיניים פעורות כיצד ידיה המיומנות של סבתא רוקדות
ריח מתקתק של עלי גפן מתבשלים ממלא את הבית. אני עוצמת את עיניי ומיד חוזרת לילדותי, למטבח הקטן של סבתא רחל בשכונת התקווה.
סבתא רחל,
רעש הרחוב הדמשקאי חודר לדירה הקטנה שלנו, אבל אמא שלי לא שומעת כלום. היא שקועה לגמרי בהכנת העוואמה, כדורי הבצק המתוקים שהיו התשובה הקבועה שלה
החיים שלי השתנו בתחילת הקורונה. זה קרה ביום שהחלטתי להקים גינת ירק במרפסת הקטנה שלי בתל אביב. בין עציצי התבלינים והעגבניות השרי, שתלתי גם אפונה
כשעברתי לגור בדירת הסטודנטים הראשונה שלי, החלטתי להזמין את החברים לארוחת ערב. רציתי להרשים, אבל בתקציב של סטודנט ועם מטבח בגודל של ארון. טבולה נשמע