קבלו מתכונים מיוחדים, טיפים וסודות שלא שמעתם באף מקום!
זה סיפור על מנה שנולדה, אולי בטעות, אבל סחפה איתה המון טעמים, תרבויות וזיכרונות. האמת? אין לי שום מושג אם הטיגון הזה הוא באמת חלק
זה היה קיץ של ניחוחות מתוקים, חום כבד באוויר והקולות המוכרים של חוף הים התל-אביבי. דווקא אז, בין החול הדביק של אחרי הים לבין ארוחת
חמאה מבעבעת על מחבת לוהטת במטבח הקטן של סבתא ורוניקה. עמדתי שם, ילדה קטנה בת שש, מביטה בעיניים פעורות כיצד ידיה המיומנות של סבתא רוקדות
זה היה יום שישי אחד מאמצע הקיץ, והחום של אחרי הצהריים היה פשוט בלתי נסבל. החלטתי לחפש קצת מפלט בבית של סבתא, שם בקרת האקלים
טוב, אז בואו נדבר על טבית. זה לא סתם עוד מתכון, זה כמעט דת בבית שלנו. סבתא שלי, שעלתה מעיראק בשנות ה-50, הייתה מכינה את
איזה מן ילד הייתי, תמיד רציתי רק בייגלה. אמא שלי הייתה מבשלת את הארוחות הכי טעימות בעולם, אבל אני? רק בייגלה. זה היה הסנק המועדף
הריח של לחם טרי תמיד מחזיר אותי לילדות. סבתא שלי הייתה אופה לחם כל שישי, והבית היה מתמלא בניחוח המשכר הזה. הייתי מגיע אליה אחרי
כשאני חושב על המסייר – המנה הטריפוליטאית המסורתית של ירקות כבושים שמכניסים לכל ארוחה בדיוק את הקיק הנכון, אני נזכר בסיפור ישן שסבתא של חבר
מכירים את הרגע הזה שאתם נתקלים במתכון ואומרים לעצמכם "וואלה, זה נשמע מסובך מדי בשבילי"? ובכן, זה בדיוק מה שקרה לי עם עוגת ספוג "ויקטוריה".